אבחון וטיפול מתאים בנשים הסובלות מדיכאון או חרדה כתוצאה מטיפולי פוריות

במחקר שנערך בשוודיה נמצא כי מעל שליש מהנשים הלוקות באי פריון ממלאות קריטריונים אבחנתיים מלאים להפרעה דכאונית או חרדתית כשההפרעה הנפוצה ביותר היתה דכאון "מאז'ורי" (דיכאון קליני חמור). 
במחקר זה רוב הנשים שלקו בהפרעה פסיכיאטרית לא אובחנו, ורק מיעוט מאלה שאובחנו טופלו למרות החשיבות הברורה בהגעה להפוגה בהפרעה בנשים אלה. מדוע?

במחקרים אחרים שפורסמו המתייחסים להופעת תסמינים חרדתיים ודכאוניים בנשים המטופלות בטיפולי הפריה חוץ גופית, נראה כי המצוקה הנפשית של הנשים המטופלות עולה מאוד (פי 2.5) בין טרם תחילת מחזור ההפריה החוץ גופית לתקופה שלאחר כשלון המחזור הטיפולי. שיעורי הדיכאון במחקרים אילו יכולים להגיע לכמעט 50% לאחר הטיפול! מוך ממצא זה אנו למדים כי מרבית הנשים שסבלו מתסמינים ברורים של דיכאון וחרדה במהלך טיפולי הפריון שלהן, לא זכו לטיפול הולם. 

הסבר אחד אפשרי לעובדה כי דכאון בדרך כלל אינו מזוהה במצב זה, יכול להיות שהזוגות עצמם נמנעים מלדווח על התסמינים הדכאוניים/חרדתיים של האישה לצוות המטפל. בנוסף לכך, יש לציין כי ברוב היחידות לטיפולי פריון התשאול הפסיכיאטרי השיגרתי כנראה לוקה בחסר.

מזה שנים ידוע כי קיומו של מצב דכאוני טרם הכניסה להריון עשוי להשפיע על הסיכון להפלה בנשים שחוו הפלות חוזרות. כמו כן נמצא כי נשים בהריון עם תסמינים דכאוניים נמצאות בסיכון גבוה יותר ללידה מוקדמת. לאור ההנחה כי טיפולי הפריה חוץ גופית והציפיה לטיפול הנם מקור משמעותי לתחושת סטרס (דחק) עבור נשים הסובלות מאי פריון, קיימת סבירות גבוהה כי הדחק הנפשי משפיע על תוצאות טיפולי ההפריה החוץ גופית. אכן המחקרים מסוימים (אך לא באופן גורף)נמצא כי נשים שחוו רמת סטרס פסיכולוגי גבוהה יותר לפני תחילת הטיפול כשלו יותר בטיפולי ההפריה מנשים עם רמת סטרס נמוכה. 
בנוסף, קיים הרושם שלמרות שבכל הנשים המטופלות בטיפולי הפריה תגובת הדחק קשורה לטיפולים כושלים חוזרים (חוסר היכולת להרות), בזוגות בהן הסיבה לאי הפריון אינה ברורה (Functional / Unexplained infertility)  קיימת רגישות פסיכולוגית מוגברת. 

מהו הטיפול המתאים?
מציאת הטיפול המתאים למטופלת מסויימת הינו מעשה של מלאכת מחשבת ויש להתאימו באופן המדויק ביותר לצרכי האשה תוך התחשבות בבטחונה ובטחון העובר. העקרון המנחה העומד מאחורי בחירה טיפולית זו ,הוא הן יעילות הטיפול, והן הרצון לנסות להמנע מהפרעה לנסיונות להרות, אינטראקציות בין תרופתיות והסיכון לעובר. 
לרוב שילוב של טיפול שיחתי (פסיכותרפיה) הן בגישה קוגניטיבית התנהגותית או בגישה דינאמית, בין אם של האישה לבד או יחד עם בן זוגה, יחד עם טיפול תרופתי נוגד דיכאון, יכול לספק מענה טיפולי הולם במטרה למתן את תחושת הסטרס (דחק) המתעצמת במהלך טיפולי הפוריות. לשם כך חשוב מאוד לפנות ליעוץ פסיכיאטרי במהלך טיפולי הפריון.

1
במחקר שנערך בשוודיה נמצא כי מעל שליש מהנשים הלוקות באי פריון ממלאות קריטריונים אבחנתיים מלאים להפרעה דכאונית או חרדתית כשההפרעה הנפוצה ביותר היתה דכאון "מאז'ורי" (דיכאון קליני חמור). במחקר זה רוב הנשים שלקו בהפרעה פסיכיאטרית לא אובחנו, ורק מיעוט מאלה שאובחנו טופלו למרות החשיבות הברורה בהגעה להפוגה בהפרעה בנשים אלה. מדוע?
2
ההגדרה של "אי פריון" הנה על פי רוב כאשר קיים חוסר הצלחה להרות לאחר 12 חודשים של קיום יחסי מין ללא אמצעי הגנה.אחוז הזוגות החיים בעולם המערבי אשר חווים אי פריון ראשוני (חוסר יכולת להרות) או שניוני (חוסר יכולת להרות או לשאת הריון עד סופו לאחר הולדת ילד אחד או יותר) הוא מעל חמישה אחוזים. כיצד באה לידי ביטוי האבחנה של ליקוי בפריון בתחום בריאות הנפש של האישה?