"למה דווקא אני?"
אז מדוע באמת נשים מסוימות יגיבו ללידה באושר גדול, התחברות מהירה לתינוק ותחושה אדירה של סיפוק, בעוד שלא מעט נשים אחרות מגיבות בתחושת ייאוש, חרדה, קושי רב להרגיש כל חיבור לתינוק ואפילו דיכאון קליני מלא, מה שנקרא – דיכאון לאחר לידה?
זאת אכן שאלת מיליון הדולר (או הרבה מיליונים...) שמעסיקה עשרות חוקרים ואלפי נשים בעולם. ברור היום כי אין מדובר כאן בהסבר פשוט כגון "שינויים הורמונאליים",
שכן, לא נמצא כל הבדל בעשרות הורמונים שנבדקו בין נשים שכן פיתחו דיכאון לאחר לידה ואילו שלא פיתחו את התסמונת. ובכן מה בכל זאת קורה כאן?
שכן, לא נמצא כל הבדל בעשרות הורמונים שנבדקו בין נשים שכן פיתחו דיכאון לאחר לידה ואילו שלא פיתחו את התסמונת. ובכן מה בכל זאת קורה כאן?
אחד הדברים שכן נמצאו וחזרו במחקרים הנו כי קיימות תקופות ומצבים בחיי האישה אשר מאופיינים – אצל נשים ספציפיות – בתנודות במצב הרוח. למשל לפני המחזור, או כאשר הן נוטלות גלולות למניעת הריון, או בזמן טיפולי פוריות עם שימוש בהורמונים, או בגיל המעבר. מה משותף לכל המצבים הללו? המשותף הוא שכל המצבים הללו מהווים תקופות של שינויים דרסטיים ולא שגרתיים בהורמוני מין (הורמוני הרוויה הנשיים - אסטרוגן ופרוגסטרון). ובכן כנראה מדובר בשוני ברגישות של נשים מסוימות בלבד לאותם שינויים הורמונאלים.
אנו יודעים כי הורמוני מין משפיעים על מערכות נפשיות רבות ולכן כנראה מדובר בהשפעה שונה על מערכות אילו אצל אותן נשים רגישות. מבחינה ביולוגית ברור כי מדובר במבנה גנטי מסוים הקיים באופן ספציפי בנשים הללו אשר גורם להן להיות בקבוצת סיכון ל"התערערות רגשית" בכל מצב של שינוי הורמונאלי קיצוני.
למרות שהגנים הספציפיים עדיין לא אותרו (ואכן נעשים מאמצים רבים בכיוון זה), יש לתובנה זו השלכות קליניות מרחיקות לכת כבר היום! למשל, כאשר מאתרים אישה עם רגישות הורמונאלית ניתן לדעת מראש מה הן התקופות בחייה המועדות להחמרה נפשית. ניתן לתכנן תכנית פעולה טיפולית מניעתית אשר תמנע ברוב המקרים את ההחמרה הנפשית. מדובר לדעתי באחת ההתערבויות היעילות, המדויקות והמועילות ביותר בטיפול בתחום בריאות הנפש ולכן המודעות לנושא כה חשובה!